תנאים ראשונים בנ"ש סי' ח' ס"ב בנ"ש הבא בכח. כתב הנ"ש דהאי דכתבו כן הוא כדי לתקן שלא יוכל האב לטעון אח"כ שאין הבת רוצ' ויהי' פטור כמ"ש הרשב"א סי' תשע"א ומובא ברמ"א סי' נ' אבל אם כותב הבא בכח הרשא' בתו הוא מחויב ולא מהני מה שאומר שאינ' רוצית דהרי הוא אמר שבא בכחה. והב"ש שם ס"ק ט"ז כתב דאף אם האב אמר שהיה לו כח מבתו והי' שקר אפ"ה פטור משום דהוא סבור שירצ' את בתו ובתו לא תסרב נגדו והביא ראי' מתשו' ש"י סי' ה' ולא ידעתי מדוע העלים עיניו לראות דברי הנ"ש שהיא בעצמו מביא דברי הש"י ומחלק דשאני ההם דהגיד שהוא שליח מאב והכתב הכל על אביו וא"כ פטור משא"כ בנ"ד האב עוש' עצמו בע"ד והגיד שיש לו כח הרשא' מבתו פשיטא דחייב ע"ש שהאריך בראיו' ודברי' נכונים דפשיטא דהודא' בע"ד כק' עדים דמי ויכול לחייב א"ע אף שהוא שקר ושאני התם דהגיד והרא' שאינו בע"ד שהרי כתב התחייבו' על אביו. מיהו לכאור' צריך להבין דניהו דבזה הועילו שלא יוכל לומר אח"כ סמכתי שבתי לא תסרב אבל אכתי יוכל לטעון באמת הבת הית' מרוצת לזה בתחל' אך כעת ממאנת בו ובכה"ג מה לו לעשות אטו תרקבי דדינרי יתן לה כמ"ש הרשב"א שם אך באמת ז"א דאם באמת יהי' לו כח הרשא' מבתו הוא יתחייב ליתן לשכנגדו והוא יתבע מבתו ומחוייבת לתת לו. והב"ש כתב דאם יש לו הרשא' מבתו והי' ממאנת האב פטור מקנס והב"ד יכולים לכופ' ולא ידעתי למה לא יתחייב האב לתת לשכנגדו והוא יתבע מבתו ואפשר כיון דניכר לכל שהאב אינו חייב בדבר ובא בהרשא' אמיתי' א"כ מה לו לעשו' וגם אינו רק גרמא לבושת ופטור כמ"ש הב"ש ואם באמת לא הי' לו כח הרשא' איהו דאפסיד אנפשי' ששיקר וחייב א"ע והקולר תלוי בצוארו ושפיר הועילו חכמים בתקנתן. איברא דבגוף דינו של הרשב"א דאם לא הי' לו כח הרשא' פטור כתב הח"מ דאם עושין הבטחות כדרך שעושין חכמי הספרדים המבואר בש"ע שם בכה"ג לא שייך אונס דאונסא כמאן דלא עבד ואין חברו חייב למחול לו מיהו מטעם אומדנא פטור דאומדן דעת שלא התחייב א"ע רק ע"מ שתהנ' וכן הסכים הב"ש. ובמלמ"ל פי"א ממכיר' הלכ' י"ח כתב לישב קושית הכ"מ שם דלהרמב"ם דמעכשיו מסלק אסמכתא למה לחכמי ספרדים לעשו' תקנ' זו ת"ל דבלא"ה לא הוי אסמכתא וכתב המגיה שם בשם המהר"ש לוי דעשו זאת כי היכי שלא יועיל אף אונס וכפי הנרא' חולק על הח"מ והב"ש. שכתבו שמועיל אונס וכן הבין בא"מ אמנם נרא' דע"כ לא כתב שלא יועיל טענת אונס כגון שהי' לו עיכוב ולא יכול לקיים התנאי שפיר אמרי' דיכול חברו לומר לו מה לי באונסך אני איני מוחל לך אבל אם הבת אינ' רוצית בכה"ג שפיר כתב הח"מ דפשיטא דאומדנא גדול' שכל החיוב שעשה אינו רק שתהנ' בתו וכמו שמבואר בסי' נון ובסי' ע"ז בכה"ג אינו חייב וה"ה הכא וכמ"ש בב"ש וז"ב ובזה מיושב קושית הא"מ שם דמה הביא הב"ש מסי' נון דשם האומדנא שלא נתן רק שתהנ' בתי אבל כאן נתן בסתם שטר חוב עליו וכ"ז שאינו מקיים התנאי השטר בתוקפו ולפמ"ש א"ש דגם כאן גלוי וידוע דבאמת האב אינו חייב כלום וכל החיוב שעש' הוא רק לקיים השידוך וע"כ התחייב א"ע וא"כ ממילא אומדנא גדול' הוא שלא נתן רק ע"מ שתהנ' בתו וז"ב ומעתה שפיר צריך התקנ' אף אם עושין כחכמי הספרדים כי בכה"ג אומדנא גדול' הוא. והנה הרשב"א כתב דאונס דשכיח ולא שכיח הוא ובממון א"צ להא וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רל"ד והביא דברי הרשב"א אלו והב"ש כתב דמדברי הרשב"א ראי' להש"ך שם ובאמת הש"ך בעצמו כ"כ שם וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' פ"א והח"מ ס"ק ט"ז הביא דברי הרמ"ע הנ"ל וכתב דדבריו צ"ע והמעיין שם ימצא דדברי הרמ"ע אמורים באופן שהאב לא יהי' מסיתה לזה רק שניסת מאמה בכה"ג הוה גבי אב אונס גמור אף שלא מיחה ע"ש היטב ובאמת הכל תלוי לפי ראות הדיין והקולר תלוי במי שמעכב בחנם כמ"ש הרשב"א הלב יודע אם לעקל כו': והנה הנ"ש שם סעיף וא"ו כתב דנראה דלכך היו עושין חכמי ספרדי' בענין שלא יהא אסמכתא אף דבלא"ה אין בשידוכין אסמכת' משום דנ"מ דלענין אם מת דמחייבין היורשים לקיים דלא שייך בזה אונס דהוא יכול לומר מה לי ולאונסך ובזה תמה על הטור והש"ע שהביאו דרמב"ם וחכמי ספרדי' סוברים דבשדוכין אית ביה אסמכתא וע"כ כתבו בלשון פלוגתא אבל אינו מוכרח וכו' והב"ש סי' נ"א ס"ק י' בסופו כתב דדייקו מלשון הרמב"ם שכתב כשהיו רוצים לקנות באסמכתא היו עושין וכו' ועד"ז היו עושין בשדוכין וכיוצא בזה ומשמע דגם בזה הי' שייך אסמכתא אי לא עשו תקנה הלז זה כוונתו אם כי סתם כדרכו. אמנם באמת אין מזה הכרע דיש לומר דבשאר דברים הי' עושין זאת מטעם אסמכתא ובשדוכין היו עושין ג"כ תקנה זאת מחמת דלא יהי' שייך אונס ואדרבא בזה מדוקדק לשון הרמב"ם שכתב ועד"ז היו עושין בשדוכין ולמה פרט שידוכין טפי משאר דברים ולפמ"ש הנ"ש א"ש דכוונתו אף דבשדוכין לא היו צריך לזה מפאת אסמכתא דלא שייך בזה אסמכתא אפ"ה היו עושין זאת